נישואין שניים 

נישואין שניים

פרופסור קלייר רבין

תרגום: ורד איל- סלדינגר

כשאומרים "נישואים שניים", הכוונה היא לרוב לאנשים שנישאו מחדש אחרי גירושים או אחרי מותו של בן זוג. בדרך כלל הנישואים השניים הם עם אדם חדש, וישנה קבוצה קטנה של אנשים, שמתחתנים מחדש עם אותו אדם שהיו נשואים לו בפעם הראשונה.

אבל ישנו סוג אחר לגמרי של נישואים שניים, שמתקיימים לצדם של הנישואים הראשונים. לאחד מבני הזוג יש בן זוג נוסף מחוץ לנישואים, ומערכת היחסים הזאת כמוה כנישואים - היא ארוכת טווח, מחויבת ובעלת מבנים קבועים (כגון ימים שבהם בני הזוג נפגשים זה עם זה), ויש בה כל מה שיש בקשר מחייב, לפעמים אפילו רכוש משותף, בית אחר, ואולי גם ילדים. בכל העולם זוהי בדרך כלל פריבילגיה של גברים, הידועה בשמה פוליגמיה. הפוליגמיה חוקית בארצות מוסלמיות, ובתנאים מסוימים, אפילו על פי ההלכה היהודית. אבל המצב ההפוך נדיר מאוד - אישה שיש לה גבר נוסף. או שמא אין זה כך? זהו דו"ח מהודו: ראדהה שארמה, TNN, 17 באוקטובר 2006; אם חשבתם שגבר שחי באושר עם שתי נשים תחת קורת גג אחת הוא דבר בלתי רגיל, מה דעתכם על אישה עם שני בעלים, שלא זו בלבד שהם גרים יחד, אלא שהם גם דואגים זה לזה?

עורכת הדין אשה ת'אקר, העובדת בבית דין לענייני משפחה, הופתעה לאחרונה כשבאו אליה להתייעצות אישה עם שני בעליה, וביקשו לדעת איזה מפלט משפטי עומד לרשותם על מנת להגן על האינטרסים הכלכליים של האישה מבלי להיתקל בבעיות עם החוק.

האישה בת ה-48 גרה בשכונת סאטלייט היוקרתית עם בעלה הראשון בן ה-55, שפרש לגמלאות, ועם בעל שני בן 54, העובד בשירות הממשלתי.

לאישה שני בנים מנישואיה הראשונים, ולבעל השני שני בנים משלו - כולם נשואים. "היה מעניין להבחין בהרמוניה שבין השלושה. אני כל-כך רגילה לראות שתי נשים מתקוטטות על גבר אחד, והחוויה הייתה שונה כל-כך, לראות עד כמה נעימים היו שני הגברים זה עם זה", אומרת ת'אקר.

בתרבות שלנו כמעט אי אפשר למצוא סידור כזה. אבל בלמעלה מ- 80% מהחברות השבטיות נהוגים נישואים עם כמה בני זוג. מתוך אלה, רובם הם גברים שלוקחים להם אישה שנייה או אפילו שלישית. "פוליאנדריה" היא המושג שמשתמשים בו עבור צורת הנישואים הנדירה הזו, שבה האישה לוקחת לה יותר מבעל אחד. החברה הטיבטית, הטודה, השרפה והמרקיסן הן ארבע החברות היחידות בעולם שבהן נהוגה פוליאנדריה היום. ברוב המקרים נשים אלה נישאות לשני אחים, או אפילו שלושה, ולא מטריד את המשפחה מיהו בדיוק אביו של איזה ילד. הכול נשאר במשפחה בסופו של דבר!

בתרבות שלנו ישנן יותר שותפויות כאלה, של נישואים מרובי בני זוג, מאשר נדמה. במשך 35 השנים האחרונות נתקלתי בנישואים רבים כאלה בקליניקה שלי. לרוב האישה היא שמתייעצת אתי לגבי שתי מערכות יחסים שהיא מנהלת. אלה נשים שנשואות בצורה המסורתית, ובמקביל יש להן מאהב ארוך טווח, שנעשה במשך השנים לבעל שני.. הקשר עם המאהב הוא יציב ומחייב, ובמהלך השנים מקבל היבטים רבים של נישואים רגילים.

נשים כאלה באות לטיפול מסיבות רבות. ראשית, הן חשות אשמה מתמדת בגלל הסידור הסודי. שנית, יש להן בעיות לוח זמנים רבות שגורמות חיכוכים רבים, או עם הבעל או עם בן הזוג השני. הן סובלות מקנאה כרונית כלפי האישה האחרת בתמונה, ומתקשות לחלוק. ולבסוף, הן סובלות מכל בעיות הנישואים, אבל פי שניים - שחיקה, שעמום, שגרה, אינרציה, בשתי מערכות היחסים.

רבות מהנשים הללו מרגישות שהן זקוקות לשתי מערכות היחסים האלה בחייהן, ואינן יכולות לדמיין לעצמן את החיים בלי שני הגברים. פעמים רבות קשר הנישואים נותן להן את תחושת היציבות, חיי המשפחה, ביטחון רגשי וכלכלי ותחושה של ידיעת הצפוי. וב"נישואים" האחרים הצד החזק הוא הרבה פעמים חברות, מיניות, רומנטיקה, אתגר ועניין אינטלקטואליים. נשים שבאות לטיפול עם בעיות כאלה נראות כולן כאילו השלימו עם העובדה שהן לא ימצאו את כל  מבוקשן ארוז יפה בגבר אחד. והן יודעות שההישרדות הרגשית שלהן דורשת שישמרו על שתי מערכות היחסים האלה חיות ובריאות. זו אינה משימה קלה.

למשל, אישה בשנות החמישים שלה, נשואה שלושים שנה, ולה ולבעלה שני נכדים. היא מסורה לבעלה, שעבר שני התקפי לב וזקוק לתמיכה רבה. הם נישאו כשהיו צעירים מאוד, ושניהם היו בני הזוג המיניים הראשונים זה לזה. בעלה הוא אדם מעשי, עם רגליים על הקרקע, שמנהל את ענייניהם הכלכליים היטב, והוא אבא וסבא נהדר. היא אינה יכולה לדמיין לעצמה פירוק של המשפחה, שקשורה למשפחה מורחבת גדולה ולחברים משותפים מסורים. היא מודעת גם לכך שגירושים עלולים לגרום לבעלה התקף לב קטלני, ואינה מוכנה לקחת את הסיכון.

ואולם, בשנות השלושים שלה הייתה נשואה כבר 15 שנה, והשתעממה עם בעלה. היא התאהבה בחבר לעבודה, והרומן שלהם היה מרגש ומספק. שניהם ידעו שלעולם לא יעזבו את משפחותיהם, ושניהם דיברו על העובדה שמערכת היחסים שלהם תיגמר בסופו של דבר. הדיבורים על סיום הקשר שלהם התחילו ביום שהרומן התחיל, אבל נגמרו עשר שנים לאחר מכן, כשהבינו שיהיו כנראה יחד עד שאחד מהם ימות. הם ניסו להיפרד כמה פעמים, וגילו שאינם יכולים לחיות זה בלי זה. כל-כך הרבה סבל היה כרוך בפרידה, והם ידעו שהם "תקועים זה עם זה". הם הצליחו לקנות דירה קטנה לשניהם, ויצרו להם חיים מקבילים, שעבדו מצוין. היו להם טלפונים ניידים זה לזה בלבד, והם היו דיסקרטיים ביותר ולא נראו יחד בציבור מעולם. הם דיברו בטלפון כמה פעמים ביום וכל אחד ידע מה השני עושה.

האישה בסיפור הזה, כמו רבות שבאו לשוחח אתי, הגיעה לשלב שבו הרגישה שאינה יכולה להמשיך לחיות חיים כפולים. נדיר למצוא גבר שמתקשה בזה כל-כך. אולי גברים ממדרים טוב יותר מנשים. האישה שבאה אלי, למשל, רצתה עזרה בסיום הקשר שמחוץ לנישואים. היא סבלה יותר מדי כשאהובה יצא עם אשתו לחופשות, כשידעה שהוא שוכב אתה, כשהוא לא היה זמין בטלפון או כשהיה צריך להיות בחו"ל בלעדיה. אהובה לא סבל עד כדי כך, ורצה שחייהם ימשיכו כך לנצח.

ברור שחסר משהו בנישואיה של האישה הזאת, והוא הגורם לה להזדקק לגבר נוסף. אבל זהו מצב נפוץ מאוד. כל אחת מהנשים האלה מרגישה בודדה ושונה מאחרות (לעיתים רחוקות הן מספרות אפילו לחברתן הטובה), צורת הנישואים הזאת נפוצה מאוד. ייתכן שעבור נשים רבות גבר אחד אינו מספיק. נדיר למצוא גבר שיש לו כל התכונות שאישה זקוקה להן: גם מעשיות, גם יכולת לדאוג לה כלכלית ורגשית, גם יכולת לנהל חיי משפחה יציבים ולעזור בקשרים עם המשפחה המורחבת והחברים, וגם לספק אתגר אינטלקטואלי, מיני ורומנטי, ולהיות מחובר וזמין רגשית. אני חושבת שברוב המקרים שבהם אישה באה לטיפול כשהיא תקועה בשתי מערכות יחסים, היא זקוקה למעשה לעזרה בשיפור ההתנהלות שלה בשני הקשרים, באמצעות הפחתת רגשות האשמה, וללמידת מיומנות ניהול זמן טובה יותר. לעיתים רחוקות הנשים האלה מוכנות לוותר על אחת ממערכות היחסים. הן רוצות פיתרון קסם שבו הן יכולות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אבל העובדה היא, שבהתאם לגמישותה ולתושייתה של האישה, היא אכן יכולה לזכות בשני הדברים. הדבר שעליה לוותר עליו הוא רגש האשמה. רוב הנשים הללו מרגישות באמת שנישואיהן טובים יותר, כי הן מסופקות יותר עם שני גברים, והן בנות זוג טובות יותר לשני הגברים בתוך מערך כזה.

אפשר להסתכל על זה גם כך: באופן מסוים שני גברים לאישה אחת היא מערכת עם יתרונות ממשיים. תארו לכם שהיינו מאמצים את הפוליאנדריה בגלוי, כך שנשים יכלו לקחת להן שני בעלים. כיוון שאישה מסוגלת לקיים יחסי מין לעיתים קרובות יותר מגבר, היא יכולה להתמודד עם שני גברים בקלות. ההיפך אינו נכון! שני גברים עובדים לא יאפשרו לאישה לחזור הביתה ולטפל בילדים. מצד שני, אישה עובדת תבחר אולי בבעל אחד עובד ואחד עקר בית. זה יעבוד נפלא. גברים הם טבחים ואנשי תחזוקה מצוינים. כיוון שאישה יכולה להיות בהיריון עם ילד אחד כל פעם, תיעצר התפוצצות האוכלוסין. בזמן שהיא בהיריון, היא עדיין יכולה לקיים יחסי מין עם כמה בני זוג בלי שום בעיות. צבירת הנכסים תתקדם הרבה יותר מהר עם שני גברים מרוויחים, או עם גבר מרוויח אחד ועקר בית אחד שדואג לילדים. יהיו שני גברים לכסח את הדשא, לעשות תיקונים, לצבוע ולדאוג לבית, מה שייצור סביבה שלמה ובריאה יותר לילדים ולאישה. הבעל העובד יעריך בוודאי את העבודה הקשה שעושה עקר הבית, כי הוא יכול בקלות לדמיין את עצמו בתפקיד הזה, כגבר הדואג לבית למען אשתו. כמו כן, תמיד יהיו גברים חזקים זמינים, אפילו עם אחד מהם יצטרך לעבוד שעות נוספות. האישה העובדת תוכל לבוא מהעבודה, ובעלה עקר הבית יקבל את פניה עם משקה של לפני ארוחת הערב ועם שלט הטלוויזיה. כשאחד מהבעלים ירגיש דחף לברוח עם הבחורים, הוא יוכל לברוח למרתף עם הבעל השותף ולשחק ביליארד תוך כדי שתיית כמה בירות יחד. איש מהם לא יצטרך להיות הנהג התורן. החיסכון שיושג מהשימוש בבאר המשקאות הביתי במקום היציאה לפאב השכונתי יתווסף לחסכונות על תשלומים להשכלה גבוהה לילדים. האיום "חכה עד שאבא יבוא הביתה", יזכה ליותר תשומת לב, בהנחה ששני הגברים עובדים, כי שני אבות יבואו הביתה! או, שני הבעלים יכולים לשחק את "השוטר הטוב והשוטר הרע", ולהשיג משמעת אפקטיבית יותר.

קלושים הסיכויים שנשים יצליחו לשכנע גברים לבחור באלטרנטיבה הזאת. כל שביכולתה של אישה במצב כזה לעשות, הוא להבין שלרצות בן זוג נוסף היא התנהגות אנושית נורמאלית. לרוב היה זה הגבר שיכול לקחת לו אישה נוספת. אישה שחיה עם שני גברים בסתר מנהלת למעשה צורת נישואים שנחשבת מקובלת במקומות אחרים. ומניסיוני, היא אינה סוטה כמו שהיא מרגישה. יש לה בעולם אחיות רבות בדיוק כמוה.